סטייה חברתית הינה התנהגות שאינה קונפורמית - כלומר, שאינה מסתגלת ואינה בתוך הנורמה. הואיל ונורמות ושאלות של מותר ואסור הן נגזרות של תרבות וחברה, הרי שהסטייה החברתית מוגדרת במונחים יחסיים ומבטאת התנהגות החורגת מהנורמות של החברה הספציפית אשר בה היא נדונה.
קיימות גישות שונות ביחס לסטייה החברתית ומהותה :
- הגישה הפוזיטיביסטית : מבחינה בין אדם שהוא שומר חוק ובין אדם שהוא עבריין ורואה בהם שני סוגי אנשים הנבדלים גנטית ממש.
- גישת ההתחברות הדיפרנציאלית : רואה בהתנהגות הסוטה והעבריינית כתופעה נרכשת ונלמדת בהתאם לחוסר האיזון וללחצים הסביבתיים הנובעים מהמצאותם הן של שומרי חוק והן של מפירי חוק בסביבת היחוס של האדם.
- הגישה הנומינליסטית : לפיה אין משמעות להגדרת "סטייה חברתית" וכי התתנהגות האדם היא לגיטימית על פני טווח רחב ואינה ניתנת להגדרה של סטייה או נורמה.
- הגישה הלגליסטית : מחייבת ראיית החוק כ"נורמה" וכל הפרה שלו היא התנהגות א- נורמטיבית.