קינת דוד, מופיעה בספר שמואל ב' (א, יט-כז), קינת דוד היא שיר ההספד של דוד המלך על שאול ויהונתן.
בקינה, מתוארת גבורתם ("מנשרים קלו מאריות גברו") דוד מבכה את מותם, במהלך הקינה מייחד דוד מילים לשאול ("בנות ישראל על שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים") ואחר כך מתאר את אהבתו ליהונתן חברו ("צר לי עליך אחי יהונתן... נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים").
קינת דוד, קינת אבל ונאמרת בטקסי זיכרון בישראל.

קינת דוד - שמואל ב' (א, יט-כז), :

"הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל: איך, נפלו גיבורים.
אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצות אשקלון: פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלוזנה בנות הערלים.
הרי בגלבוע, אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומות: כי שם נגעל, מגן גיבורים מגן שאול, בלי משיח בשמן.
מדם חללים, מחלב גיבורים קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם.
שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו.
בנות, ישראל אל-שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן.
איך נפלו גיבורים, בתוך המלחמה יהונתן, על-במותיך חלל.
צר-לי עליך, אחי יהונתן נעמת לי, מאוד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים.
איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה."