ספר הזוהר - הספר החשוב ביותר של הקבלה היהודית. בספר אוסף מדרשי תורה המיוחסים רובם לרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי), לא ידוע מועד חיבורו של הספר, עם זאת מקובל שהוא פורסם לראשונה במאה ה-13. הספר ברובו כתוב בארמית או בתערובת עברית - ארמית. בספר, שלושה חלקים עיקריים:
החלק הראשון - "האידרות" : אשר מרובות בתיאורים מיסטיים - "אידרא רבא" (המושב הגדול) על סודות הבריאה והאדם. "אידרא זוטא" (המושב הקטן) על מסע נשמתו של רשב"י וגילוי סודות לתלמידיו. ו"אידרא דבי משכנא" (מושב בית המשכן) דיון על סודות התפילה.
חלקו השני של הספר מכונה "סתרי תורה", אשר בו דיון על ספר בראשית.
חלקו השלישי מכונה "רעיא מהימנא" ו"תיקוני זוהר", ואשר עיקר הדיון בו הוא הנמקות וטעמים למצוות התורה.
בין חוקרי הזוהר הבולטים : גרשם שלום וצבי גרץ.