תסמונת שטוקהולם, מתארת תסמונת פסיכולוגית אשר בה שבוי, אדם המוחזק נגד רצונו בנסיבות כלשהן, מפתח הזדהות מעשית ואידאולוגית עם שוביו.
מקור השם באירוע משנת-1973 בשטוקהולם, שבדיה. כאשר 4 עובדי בנק נכלאו למשך 5 ימים עם השודד כבני ערובה. לאחר שיחרורם, גילו תחושות של הזדהות עם החוטף.
הסינדרום מוכר גם מארועים אחרים וזכה לאפיון בהיר במחקר הפסיכולוגי, הגורמים המניעים את הסינדרום :
- הזדהות עם החוטף כמנגנון הגנה. (משתף פעולה, חסין).
- חשש מפגיעה ואף מוות בזמן החילוץ.
- הכרות עם השובה (מהשהייה המשותפת) והבנה מעמיקה יותר של מניעיו וצרכיו.
- ניתוק ריגשי מהמצב .
מקרה קיצוני ומפורסם לסינדרום זה - הוא המקרה של פטי הרסט. שהייתה בת הערובה של צבא השחרור הסימביונזי, לאחר שיחרורה הצטרפה פטי הרסט לקבוצה.