אמונה לשמה, הוא יסוד חשוב ובסיסי במחשבה היהודית. באמונה לשמה, יש תביעה מהיהודי לעבוד את האלוהים כתכלית בפני עצמה.
המונח מבדיל בין מי שעובד את אלוהיו על מנת לזכות בדבר מה - שאמונתו היא אמונה "שלא לשמה", ולהבדיל, מי שעובד את אלוהיו, ורואה בעבודה זאת תכלית בפני עצמה - הריהו מי "שאמונתו לשמה".
יש חוקרים הרואים ברעיון "האמונה לשמה", משום חידוש בתפיסה הדתית, בהיותו מציב את האמונה באל מופשט כתכלית מופשטת ובלתי תלויה.
קיימת גם טענה, שהרמב"ם ראה יסוד זה מרכזי וחשוב, הן מתוך גישתו האמונית, והן מההשפעה של אריסטו עליו, שכן, גם אצל אריסטו ניכרת הבחנה דומה, בין מה שנעשה לשם דבר אחר, ובין דבר הנעשה לשמו.