תופעות של אלטרואיזם והקרבה עצמית הן רווחות למדי בטבע.
דבורה עוקצת פולש זר, מגינה על אחרים במחיר חייה שלה, היא דוגמה אחת מיני רבות להקרבה ואלטרואיזם בטבע.
וויליאם המילטון, מסביר תופעות אלה במונחי השרדות ורבייה, ע"י מנגנון "ברירת השארים".
יתרון שרידתי, מביא להתפשטות אללים (ביטויים של גנים) באוכלוסיה. בין קרובי משפחה ההסתברות למצוא אלל זהה היא פונקציה של הקירבה בניהם. מכאן, פרט שנושא אלל לאלטרואיזם מבטיח סטטיסטית ששארו נושא את אותו אלל בהסתברות גבוהה, כלומר אלל "אלטרואיסטי" משפר את שיעור התפשטותו.
המילטון הציע דרך כמותית ב"חוק המילטון" המתאר את השווי האלטרואיסטי כך שלפרט אחד כדאי לעזור לאחר בתנאי ש- RxB>C כאשר:
R – אחוז האללים הזהים.
B – שיעור הרווח שבתרומה למקבל.
C – שיעור ההפסד לנותן.