כובע היהודים - כובע צהוב, במבנה של חרוט מחודד, אותו אולצו יהודים לחבוש בימי הביניים באירופה ואשר נועד להבדילם משאר האוכלוסיה מחוץ לגטו.
במאה ה-9 נגזר על כל היהודים (ע"י הרון אל רשיד), לחבוש כובעים צהובים מחודדים, ובוריאציות שונות על נושא זה (כמו צעיף צהוב, חגורה צהובה, עגל צהוב על הצואר) נותרו בתוקף בארצות האיסלאם עד לאמצע המאה - 19.
באירופה, האפיפיור פאולוס ה-IV קבע במאה ה-16 כי על הכובע שחוייבו היהודים לחבוש להיות צהוב ומחודד. השימוש בסימני קלון ליהודים באירופה פסק במאה ה-18 עד ימי הנאצים.